פסק-דין בתיק ת"א 2515-02-11

לפני בקשה לדחיית התובענה מחמת התיישנות, בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

להלן העובדות הצריכות לענייננו:

1. ביום 1.2.11 הגיש המשיב תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לטענתו במהלך פינוי מאחז עמונה. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 1.2.2006, הותקף המשיב על ידי המבקשים, שהיו שוטרים במשטרת ישראל, בעת שנכח כצלם במהלך פינוי מאחז עמונה. המבקשים כך לפי הנטען, תקפו את המשיב על מנת להשמיד ראיות שצילם, שברו את מצלמתו וגרמו לו חבלות ונזקים.

טענות המבקשים

2. לטענת המבקשים התובענה התיישנה. כתב התביעה הוגש בחלוף 5 שנים ממועד הארוע הנטען ולכן יש לדחות את התביעה על הסף, בהתאם להוראות סעיף 5א(3) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב - 1952 (להלן - חוק אחריות המדינה). לביסוס טענתם מפנים המבקשים לפסקי דין של בתי משפט השלום והמחוזי, בהם נדחו על הסף תביעות כנגד המדינה וכנגד שוטרים במשטרת ישראל, בקשר לאירועים שאירעו על פי הנטען,  במהלך פינוי מאחז עמונה.

טענות המשיב

3. הארוע נושא התובענה  ארע תוך כדי ביצוע צווי הריסה של מבנים שנבנו ללא היתרי בנייה. המשיב טוען כי פעולה זו היא פעולה בעלת אופי אזרחי מובהק ולכן היא בוצעה על ידי משטרת ישראל ולא על ידי צה"ל. לטענתו יש לפרש את הפגיעה בזכות התביעה על דרך הצמצום ולכן אין להחיל את הוראות ההתיישנות המקוצרת על אירועים בעלי אופי אזרחי. לתמיכה בטענתו מפנה המשיב לע"א 3071/07 המועצה המקומית אלקנה נ' מדינת ישראל, בו הותירו השופטים בצריך עיון את השאלה האם הוראות התיישנות המקוצרת חלות במקרים בעלי אופי אזרחי .

4. עוד טוען  המשיב, כי יש להחיל על המקרה דנן את ההוראות הכלליות של חוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן - חוק ההתיישנות). לכן, לאור העובדה שהתופעות הקשות  התגלו אצל המשיב רק כעבור שנתיים מקרות הארוע, יש להאריך את תקופת ההתיישנות. כמו כן טוען המשיב כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות בשל ההתנהלות של המחלקה לחקירת שוטרים, שנמנעה מלחשוף את זהות השוטרים.

5. לבסוף טוען המשיב, כי תנאי מוקדם לתחולת הוראות ההתיישנות המקוצרת הוא היות התובענה נגד "שלוח של המדינה". המשיב טוען  כי המדינה טרם נקטה עמדה בהתאם לסעיפים 7א, 7ב ו-7ג לפקודת הנזיקין  [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין), בשאלת היותם של המבקשים שלוחי המדינה, ולכן אין לסלק את התובענה על הסף.

דיון והכרעה

6. הוראות ההתיישנות המקוצרת הוספו לחוק אחריות המדינה, בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה)(תיקון מס' 4), התשס"ב -2002 (להלן - תיקון מס' 4). הוראות אלו קובעות תקופת התיישנות בת שנתיים מיום המעשה נושא התובענה. בית המשפט רשאי להאריך את התקופה בשנה נוספת אם שוכנע כי לא היתה  בידי התובע אפשרות סבירה להגיש את התביעה בתוך שנתיים. במקרים בהם התובע הוא קטין, ניתן להאריך את התקופה בשלוש שנים.

תחולת הוראות החוק על ארועים בעלי אופי אזרחי

7.      המשיב טוען כי אין להחיל את הוראות ההתיישנות המקוצרת על ארועים בעלי אופי אזרחי דוגמת אלו שארעו במהלך פינוי מאחז עמונה. מנגד מציינים המבקשים כי בשורה ארוכה של פסקי דין החילו בתי המשפט את הוראות ההתיישנות המקוצרת על פעילות כוחות הביטחון במהלך פינוי מאחז עמונה.   

8.      עיון בפסיקה אכן מעלה כי במקרים בהם נדונה שאלת תחולת הוראות ההתיישנות המקוצרת על תביעות בגין פעולות במהלך פינוי מאחז עמונה, דחו בתי המשפט את התביעות שהוגשו כנגד המדינה והשוטרים, תוך שהם מחילים את הוראות ההתיישנות המקוצרת. כך לדוגמה, בע"א 9509-02-10 זמירי נ' נמיר ומדינת ישראל ובע"א 1811-09 קליין נ' משטרת ישראל (וראו גם ת"א 2243-03-09 יזהר קטיף נ' משטרת ישראל, ת"א 16767-12-08 מדינת ישראל  נ' שלומי יוסף,  ת"א 14219-02-09 ישורון בר טוב נ' מדינת ישראל).

9.      בחינת תכליתו של תיקון מס' 4  כפי שהיא עולה מהצעת החוק לטיפול בתביעות של פעולות כוחות הביטחון ביהודה והשומרון וחבל עזה, התשנ"ז - 1977, (ה"ח 2645, 23 ביולי 1977 עמ' 497)(להלן -הצעת החוק), וכפי שהיא עולה מדברי הכנסת (פרוטוקול מס' 493 ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט של כנסת מיום 24 ביוני 2002) מעלה,  כי תקופת ההתיישנות המקוצרת נקבעה לנוכח הקושי הקיים בתחום סדרי הדין ודיני הראיות בתביעות כנגד כוחות הביטחון הפועלים בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה. קושי זה נובע בין היתר מן התחלופה של כוחות הביטחון  ומן הקושי להביאם לעדות (עמ' 499 להצעת החוק).

10.  בנסיבות המקרה דנן, איני נדרשת להכריע בשאלת תחולת החוק על אירועים בעלי אופי אזרחי מובהק. לנוכח תכלית החוק  כפי שפורטה לעיל, יש לפרש את החוק  כך שהוא חל למצער, כל אימת שעסקינן בפעולות  שלאור אופיין, הינן באחריות כוחות הביטחון. טיפול בהפרות סדר במהלך קיום צווי הריסה  כפי שהיה במקרה דנן, הינה פעולה באחריות כוחות הביטחון  ומשכך הוראות ההתיישנות המקוצרת חלות עליה.

11.  בשולי הדברים אציין כי לא ברור האם הקושי הראייתי הקיים כתוצאה מן התחלופה של כוחות  צה"ל והקושי באיתור החיילים (כפי שפורט בדברי ההסבר להצעת החוק), קיים גם לגבי שוטרים במשטרת ישראל. ואולם הבחנה זו אינה עולה מלשון  החוק. להיפך, מהגדרת "צבא הגנה לישראל" שבסעיף 5א(1) לחוק אחריות המדינה עולה, כי הוראות ההתיישנות המקוצרת חלות גם לגבי פעולות של כוחות ביטחון שאינם צה"ל.     

תחולת  דיני ההתיישנות  הכלליים

12. המשיב טוען כי יש להחיל על המקרה דנן את ההוראות הכלליות של חוק ההתיישנות. לכן,  לאור העובדה שהתופעות הקשות התגלו אצל המשיב רק כעבור שנתיים מקרות הארוע, ולאור העובדה כי השיהוי בהגשת התביעה נבע מהתנהגות המחלקה לחקירות שוטרים שנמנעה מלחשוף את זהות השוטרים, יש להאריך את תקופת ההתיישנות. בסוגייה זו נכתב רבות ולא אכביר מילים. העמדה הרווחת בפסיקה הינה כי ההסדר שבתיקון 4 מס' הינו הסדר מיוחד ומפורט ולכן אין להחיל את דיני ההתיישנות הכלליים על המקרה דנן (ראו למשל ת"א (חי') 959/08 מדינת ישראל נ' אילים הישאם האשם, בש"א (י-ם) 8835/05 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח חאלד עבאדה, בש"א (נצ') 1575/05 אחמד מוחמד רשיד נ' מדינת ישראל, ת"א (י-ם) 11659-09 עיזבון המנוחה מונא פאיז אסמאעיל ואח' נ' מדינת ישראל). לצד עמדה זו, הובעה גם עמדה שונה (ראו בש"א (י-ם 553-03 מדינת ישראל נ' פאולה נבילי וכן ת.א 37083-05-10  מוחמד אחמד אל חטיב נ' מדינת ישראל).